נלסון מנדלה. Nelson_Mandela-2008 cc: wikipedia
עם אישור חוק החרם אפשר כבר ניתן לומר בגלוי שהמשטר הישראלי הולך בעקבות המשטר בדרום אפריקה. רחמנא ליצן, אולי זאת בשורה טובה לטווח הארוך, כי אנחנו יודעים שהמשטר הלבן החשוך ביותר הסתיים בדמוקרטיה רב גזעית בראשות נלסון מנדלה (מנהיג ה-ANC – הקונגרס הלאומי האפריקני).
אנו יודעים כיצד הסיפור הסתיים בדרום אפריקה. אך עדיין איננו יודעים איך הדברים יסתיימו בישראל. מנהיגותו של נלסון מנדלה שישב עשרות שנים הינה ייחודית ושונה מהמתרחש במזרח התיכון. ובכל זאת ניצנים של פעולות לא אלימות של התנגדות לכיבוש מזכירות את החזון שהוא לקח מגנדי ויישם בדרום אפריקה (ראו למשל את המתרחש בבילעין, היכן ששנים של הפגנות בלתי אלימות פלסטיניות וישראליות הביאו לשינוי תוואי חומת ההפרדה).
המציאות בישראל ובדרום אפריקה בנוייה על הפרדה (משמעות אפרטהייד באפריקנרית היא הפרדה – apart-ness). בישראל ההפרדה מתבצעת כלפי העם הפלסטיני בתוך גבולות 48 ו-67. בדרום אפריקה ההפרדה התבצעה בין הלבנים צאצאי הכובשים האירופים ובין הלא אירופאים, ילידי המקום ומהגרים שונים. בשתי הטריטוריות נעשו ניסיונות דמוגרפיים לשלוט בזהות האירופאית השליטה. בישראל סילקו מאות אלפי פלסטינים והביאו מיליוני מהגרים שחלקם אף לא היו בכלל יהודים (מאות אלפי מהגרים ממדינות חבר העמים). בדרום אפריקה פתחו את השערים לכל מהגר לבן בכדי להתמודד עם הבעיה הדמוגרפית. אך בוא נעשה סדר בהפרדה:
ראשית חוק איסור נישואי התערבות שנחקק נגד נישואים בין גזעיים בדרום אפריקה מזכיר מאוד את חוק איסור איחוד המשפחות בין ישראלים ופלסטינים. חוק איחוד המשפחות פוסל אפשרות שהעם הפלסטיני בתוך ישראל (ערביי 48) יתחתן עם העם הפלסטינים בשטחים הכבושים של 67.
שנית, חוק דיכוי הקומוניזם איפשר לתייג כ"קומיניסטי" אירגונים (אירגוני אופוזיציה ומתנגיד המשטר), זאת בכדי להוציאם מהחוק בדרום אפריקה. איסור כולל זה בהחלט מזכיר את חוק החרם, שמאפשר אקט נגד כל אירגון שמתנגד לכיבוש. ההוצאה מהחוק את ה-ANC – אירגון הקונגרס הלאומי השחור והסירוב של דרום אפריקה לדבר עם נלסון מנדלה מזכיר את הסירוב להכיר בתנועת החמאס ולגיטימיות מנהיגיו, ביטול הניצחון של החמאס בבחירות ואף סירוב כולל לדבר עם מנהיגיו (ישראל מנהלת משא ומתן עם החמאס על גלעד שליט ואל תמכרו לי את השטות הזאת של המתווך הגרמני).
שלישית בדרום אפריקה חוק חינוך הבנטו קבע את רמת שירותי החינוך שזכאים שחורים לקבל. כך הוא שמר על חינוך ברמה נמוכה של השחורים בהשוואה לרמת החינוך של הלבנים. בישראל לא צריך חוק ממוסד. משרדי הממשלה פשוט ממשיכים את הדיכוי הממסדי המושתת בם ומופעל נגד ערבים. כך בישראל הפערים בין הערבים והיהודים הולכים וגדלים ומתוך כך גם משתמעת רמת החינוך הניתנת לערביי ישראל, שלא לדבר על רמת החינוך בשטחים תחת הכיבוש הישראלי.
רביעית חוק אזורי הקבוצות בדרום אפריקה הקצה את אזורי המחיה העירוניים בין הגזעים השונים, ולמעשה התיר ללבנים בלבד להתגורר בתוך הערים ולשחורים מחוצה להם. חוק ועדות הקבלה מקצה ליהודים שטחים שלמים בכל היישובים הקהילתיים האמונים על המועצות האיזוריות. לתוכניות ל"ייהד" את ישראל היו שמות שונים ברבות השונים (קיבוצים, מצפים, חוות בודדים, ישובים קהילתיים). התוצאה דומה – סלקציה.
הרעיון שעמד בתוך החשיבה הדרום אפריקאית עמד על קו הגזע. בישראל יש מאפיינים גזעיים לתהליך ההפרדה בין היהודי והערבי. אך אין פה שאלה של גזע, בהקשר של צבע עור. ההבחנה מתבצעת בגבול בלתי ניתן לעבירה בין הקבוצות. בדרום אפריקה לא רצו להקשיב לזכויות הלאומיות של השחורים. בישראל לא מוכנים להכיר בזכויות הלאומיות של כל העם הפלסטיני (ערביי 48 -67 יחדיו). אך גם המשטר הנורא מכל של עשרות שנים של אפרטהייד גזעי, שינאה ואיבה הסתיימו בהחלטה של פרדריק וילם דה קלרק להכיר בשחורים כשווים. הקריאה לכל שחור מגיע קול, מזכירה את הקריאה שלכל פלסטיני מגיע קול שווה בין הירדן והים התיכון.
הדברים התפרסו בגירסא שונה בבלוג שלי במאקו, 13.7.2011
